"מי במקרר איתך?" – למה דחף לאוכל הוא לפעמים בכלל לא שלך

מכירה את הרגע הזה?

הכל היה בסדר, היית רגועה, אולי אפילו אחרי ארוחה טובה, ופתאום בום. דחף בלתי נשלט לגבינה צהובה, שוקולד או לנשנש משהו "רק כדי להירגע".

בשיטת In-Sync, אנחנו מגלות שרוב הפעמים, הדחף הזה הוא בכלל לא רעב. הוא אפילו לא "חשק". הוא שדר אנרגטי שחדר לך למערכת.

הקול שחודר מתחת לרדאר

בכל רגע נתון, הגוף שלנו מתפקד כאנטנה. אנחנו סופגות תדרים מהסביבה את המתח של השותף לעבודה, את הביקורת הסמויה של חמותך בשיחת הטלפון, או את השיפוטיות של החברה בבית הקפה.

העניין הוא שזה קורה כל כך מהר, שהמוח שלנו לא מספיק לתרגם את זה למילים.

הוא רק מרגיש "רעש" בשדה האנרגטי. הוא מרגיש חוסר שקט, בלבול או מועקה.

כשהמוח שלך מזהה רעש כזה, הוא מחפש את הדרך המהירה ביותר לייצר "שקט תעשייתי".

והדרך המהירה ביותר שהוא מכיר היא אכילה. האוכל משמש כ"משתיק קול" אנרגטי.

הוא מרדים את התחושה שמישהו פלש לך למרחב.

לתפוס את השדר לפני שהוא הופך לפחמימה

בשיטת In-Sync Guilty Pleasure, אנחנו לומדות לא להילחם בדחף, אלא לפענח אותו:

1. זיהוי הפלישה: האם השדר הזה יוצא מתוך השדה שלי? האם זה קול של מישהו אחר?

2. תדר על השדה שלך: לפי מנגנון ההפעלה שלך נזהה את מילת הקוד שתאפס את המוח במקום שיטריף את מערכת העצבים.

3. תדר חיצוני: ללמוד לזהות את הנטייה של קולות מסוימים להיכנס לנו למחשבות בנושאים ספציפיים ונתחיל לתקשר עם הפלישה או לעצור אותה.

4. ניקוי אנרגטי: במקום לאכול כדי להשתיק את הקול, אנחנו לומדות טכניקות של נשימה וניעור גופני שמוציאות את ה"רעש" החוצה מהמערכת.

5. 
   

כשאת ב-In-Sync, את כבר לא תחנת ממסר של רגשות של אחרים. את המנהיגה של השדה שלך.