אף אחד לא יודע יותר טוב ממך והגיע הזמן לסמוך על עצמך.

למה אנחנו מחפשים תשובות אצל אחרים?

אנחנו חיים בעידן של "מומחים". יש לנו יועצים זוגיים, מאמנים עסקיים, גורואים רוחניים ומדריכי הורים. לכל אחד מהם יש שיטה, נוסחה או "חמישה צעדים להצלחה". ובכל זאת, למרות כל המידע הזה, אנחנו מוצאים את עצמנו מבולבלים יותר מתמיד.

השאלה הכי נפוצה שאני שומעת היא: "מה את אומרת? מה נכון לי לעשות?". והתשובה שלי תמיד מתחילה באותו מקום: אף אחד לא יודע יותר טוב ממך. גם לא אני.

למה אנחנו רצים החוצה כדי לקבל תשובות?

זה לא במקרה. מגיל צעיר חינכו אותנו שהתשובות נמצאות אצל מישהו אחר. המורה יודעת יותר טוב, ההורה יודע יותר טוב, הממסד יודע יותר טוב. אנחנו פונים החוצה משלוש סיבות עיקריות:

1. הפחד מטעות: אם מישהו אחר אמר לי מה לעשות והוא "מומחה", האחריות לא עליי.

2. רעש של מרכזים פתוחים: במפות האנרגטיות שלנו, המקומות שבהם אנחנו "לבנים" (פתוחים) הם המקומות שבהם אנחנו הכי נוטים לקלוט לחץ וציפיות של אחרים ולחשוב שהם האמת שלנו.

3. ניתוק מהגוף: התרגלנו לקבל החלטות מהראש (ה-Mind). והראש? הוא תמיד מלא בספקות, ב"מה יגידו" ובהשוואות.

מתי הסיבוב הארוך עולה ביוקר?

פגשתי לא מזמן את דנה (שם בדוי). דנה הרגישה כבר חודשים שמשהו בעסק לא עובד לה.

הגוף שלה התכווץ בכל פעם שהיא פתחה את המחשב. היא הלכה לייעוץ עסקי שעלה לא מעט כסף. היועצת אמרה לה: שחשוב שהיא תעשה סרטוני טיקטוק שלוש פעמים ביום. ותהיה לה נוכחות ברשתות החברתיות.

היא שנאה כל רגע. הרגישה מזויפת, האנרגיה שלה צנחה, וזה ממש לא עזר לה למכירות.

היא עברה סיבוב ארוך וכואב של חצי שנה, איבדה כסף ובעיקר איבדה אמון בעצמה, עד שהיא הגיעה אליי. כשפתחנו את המפה שלה, ראינו שהיא בכלל לא אמורה "ליזום" ו"לדחוף" החוצה, אלא לחכות לתגובה.

כל הדרך עבודה שלה השתנתה והיא למדה שכשהגוף אומר לה לא על משהו אז זה לא, היא האטה את הקצב ולמדה לעבוד רק כשיש אנרגיה וחזרה לעבודה מאוזנת יותר.

יכולה ספר גם על עצמי שלפעמים עדיין מתייעצת עם אחרים לגבי רעיונות בעסק, אבל כל עוד הגוף לא מרגיש נוח לעשות וליצור אני לא עושה. אנשים שממתינים לתגובה אלה אנשים שיש להם הרבה אנרגיה לעשות, כל עוד יש תגובה ושזה נוראי עבורם לעשות כשאין לה תגובה ולכן הם מתחילים ולא מסיימים דברים, כי כשמתחילים משהו לא נכון אין בו אנרגיה.

או המקרה של גיל, שקיבל עצות זוגיות מחברים שאמרו לו "תהיה קשוח, אל תראה לה שזה מזיז לך". הוא הקשיב להם למרות שכל הגוף שלו רצה לדבר פתוח. התוצאה הייתה פיצוץ וריחוק של חודשים, עד שהוא הסכים להודות שמה שהוא ראה ב"שדה" מהרגע הראשון היה נכון ואם היה משתף ובודק את זה עם חברתו הדברים היו נפתרים עם הרבה פחות כאב. והוא פשוט פחד לסמוך על זה.

איך המפה שלך עוזרת לך לחזור לעצמך?

המפה שלך היא חיבור לאישור הפנימי שלך, היא מלמדת אותך להתחבר לעצמך ונותנת לך חכה לחיים.

כשאני מראה לך את המפה האנרגטית שלך, המטרה היא לא לתת לך עוד ידע חיצוני. המטרה היא להראות לך את ה"חיווט" הטבעי שלך זה שקיים שם מאז שנולדת ולהזכיר לך איך הוא עובד, כך שתוכלי לקבל החלטות לבד, גם אם תתייעצי אם אנשים בסופו של דבר התשובה תגיע מהגוף.

כשאת מכירה את הסמכות הפנימית שלך, את מבינה שיש לך מצפן מובנה.

• את כבר לא צריכה לשאול "מה כדאי לי?".

• את יודעת איך הגוף שלך אומר "כן" ואיך הוא אומר "לא".

• את מבינה שהסיבה שלא הקשיבו לך עד היום היא לא כי לא היית חכמה מספיק, אלא כי לא סמכת על הראייה שלך.

הנקודה שבה הכל משתנה

המסע ב-NETA הוא לא מסע של למידת שיטה חדשה. זהו מסע של התחזקות. לעשות שלום עם עצמך, להפסיק לחשוב שאת לא יודעת, ולהבין שכל מה שאת צריכה זה להסיר את הרעש של האחרים כדי לשמוע את עצמך. ברגע שאת מסכימה להפסיק לקבל תשובות מבחוץ, את מגלה שאת המומחית הכי גדולה של החיים שלך. את כבר יודעת הכל לבד את רק צריכה את האומץ לסמוך על זה.

מרגישה שעברת מספיק סיבובים ארוכים? אני מזמינה אותך למפגש "קריאת שדה" שבו נחזיר את הסמכות למקום שהיא צריכה להיות בו: אצלך.

[לתיאום פגישה אישית ותהליך לחזרה לסמכות]

איך לדעת מה נכון לי לעשות?

הגוף שלך יודע. רק התרגלנו להתעלם ממנו.לכל אדם יש "סמכות פנימית" דרך ייחודית לקבל החלטות שלא מבוססת על שכל או נימוקים לוגיים, אלא על תחושת אמת שמורגשת בגוף (כמו התרחבות, התכווצות, חשק, שלווה או חוסר שקט).כשלומדים לזהות את זה במפה האנרגטית שלך (עיצוב אנושי), ההחלטות נעשות פשוטות וברורות יותר גם בלי להבין "למה".

מה זה סמכות פנימית לפי העיצוב האנושי?

בעיצוב האנושי, סמכות פנימית היא המרכז בגוף שלך שאמור להוביל אותך בהחלטות — ולכל אדם יש סמכות שונה.למשל:

סמכות סקרלית תגובה מיידית של הגוף (כן / לא ברור מהבטן).

סמכות רגשית צריך זמן לעבור גל רגשי לפני שמקבלים החלטה.

סמכות מילולית צורך "לשמוע את עצמי מדבר" כדי להבין מה נכון.

סמכות סביבתית קבלת בהירות גופנית מתוך שיחה (דגימה אנרגטית) עם הסביבה הנכונה, בלי לחץ.

העיקרון המשותף: הגוף קודם, הראש רק מתבונן

ברגע שאת יודעת מה הסמכות שלך ואיך לזהות אותה, את לא צריכה יותר לחפש תשובות בחוץ.

למה אני כל הזמן מתבלבלת בקבלת החלטות?

כי את מנסה לקבל החלטות מהמקום הלא נכון.אנחנו חיים בתרבות של ראש – שמבקשת שנשקול, נשווה, ננתח, נתייעץ...אבל האמת? הראש אף פעם לא יודע באמת. הוא טוב בלשאול שאלות, לא בלהגיד "כן" או "לא".

אם את מרגישה מתבלבלת שוב ושוב, יש לזה שתי סיבות עיקריות:

1. את מנותקת מהסמכות הפנימית שלך אותו מקום בגוף שיודע את התשובה גם כשאין הסבר רציונלי. כל עוד את מנסה "להבין", תמשיכי להסתובב במעגלים.

2. את קולטת רגשות ולחצים של אחרים במיוחד אם יש לך מרכזים פתוחים במפה שלך (וזה מאוד נפוץ).את מרגישה את הלחץ של הסביבה ומפרשת אותו כ"משהו דחוף שאת צריכה לעשות".

ומה הפתרון?

ללמוד להקשיב לגוף. לא ללחץ. לא לפחד. לא למה ש"צריך". ברגע שאת מזהה מהי הסמכות שלך בעיצוב האנושי את מתחילה לדעת מתי משהו נכון לך מבפנים. לא מבחוץ. לא מהספרים. לא מהחברים.

וזה משנה הכל.