מכירים את הרגע שמשהו מופיע מולכם, והגוף פשוט נדלק?
משהו קורה, מישהו שואל, הזדמנות נופלת, ופתאום יש בכם כן שלם. הגוף כבר יודע, עוד לפני שחשבתם.
ויש גם את ההפך. אתם מחליטים בראש שמשהו כדאי, נכנסים אליו, ואחרי שבוע כל האנרגיה נגמרת. לא הבנתם למה. זה נראה הגיוני, אבל הגוף פשוט לא היה שם.
ההבדל בין שני הרגעים האלה הוא לא מקרי. הוא הלב של הדרך שלכם לנוע.
אתם לא בנויים ליזום דברים מהראש. אתם בנויים להגיב. העולם מביא אליכם משהו, והגוף עונה בכן או בלא, לפני המילים. כשאתם נעים מתוך הכן הזה, יש לכם אנרגיה כמעט בלי סוף. כשאתם נעים נגדו, אתם מתרוקנים.
כשאתם מכריחים את עצמכם להתחיל משהו שהגוף לא ענה לו בכן, מגיע התסכול. אתם ממשיכים מתוך היגיון, מתוך "צריך", מתוך פחד לפספס, אבל האנרגיה לא שם. וזה מתיש. התסכול הוא לא בעיה באופי שלכם. הוא סימן. הוא הדרך שבה הגוף אומר לכם שנעתם למקום שלא ענה לכם עליו בכן.
הטיפוס הוא רק ההתחלה. במפה האישית רואים גם איך מגיעה אליכם ידיעה, אילו כוחות הם שלכם, ומה מזיז אתכם מהמרכז. אפשר להוציא אותה עכשיו, או לקרוא אותה יחד.
להוצאת המפה שלי