השבוע נסעתי מצ'אנג מאי לפאי, נסיעה של שלוש שעות בכביש עם 726 פיתולים.
באחד הפיתולים גיליתי שככל שאני מנסה להחזיק את הגוף ישר, הבחילה עולה. וכשאני מפסיקה להתנגד ונותנת לגוף לנוע עם הכביש, היא נרגעת.
ופתאום חשבתי כמה זה דומה לחיים.
הכל רגוע, פתאום מישהו נכנס לחדר, ואתם מתכווצים עוד לפני שהוא אמר או עשה משהו?
ופתאום משהו בכם משתנה. הגוף נדרך, מצב הרוח זז, ואתם אפילו לא יודעים למה.
אולי זה לא אישי?
אולי יש בזה חוקיות?
החיים לא עומדים במקום, וגם אנחנו לא.
אנשים נכנסים ויוצאים מהחיים שלנו. הזדמנויות מופיעות. משהו שהיה נכון אתמול כבר לא מרגיש נכון היום.
הגוף שלנו מגיב לכל מה שקורה סביבנו, ומשתנה כל הזמן. אבל אנחנו מנסים להישאר אותו דבר. להחזיק קו, להישאר מאוזנים, לא לזוז יותר מדי. וככה לפעמים אנחנו דווקא מתחילים להיאבק בתנועה שכבר מתרחשת. במקום להילחם נגד, אפשר לנוע עם. רק צריך להבין מאיפה ולאן התנועה זזה.
השבוע נסעתי מצ'אנג מאי לפאי, נסיעה של שלוש שעות בכביש עם 726 פיתולים.
באחד הפיתולים גיליתי שככל שאני מנסה להחזיק את הגוף ישר, הבחילה עולה. וכשאני מפסיקה להתנגד ונותנת לגוף לנוע עם הכביש, היא נרגעת.
ופתאום חשבתי כמה זה דומה לחיים.
איזון הוא לא להישאר במקום. איזון הוא לדעת לחזור אל המרכז שלנו, גם כשהחיים מזיזים אותנו.
אנחנו לא מערכת סגורה. אנשים, מקומות, אירועים וכוחות פוגשים אותנו ומשפיעים על התנועה שלנו. ואפשר ללמוד לזהות אותה: מה שלי ומה מופיע במפגש עם האחר, מתי משהו בי מוכן לנוע ומתי הוא עדיין בהשהיה, ואיך לא לאבד את עצמי בכל פעם שהתדר משתנה.
ליד מישהו אחד אתם מדברים יותר, רוצים יותר, נסגרים יותר. ליד אחר אתם נרגעים ופתאום נושמים. אנחנו רגילים לחשוב שזה עניין של כימיה או של אופי, אבל אולי זה לא רק אתם. אולי במפגש בין שני אנשים נוצר תדר חדש, שקיים רק כשהם יחד.
יש החלטות שהגוף יודע ברגע. יש כאלה שצריכות זמן. ויש כאלה שהידיעה לגביהן זזה, מתקרבת ומתרחקת, עד שמשהו מתבהר. אנחנו רגילים לקרוא לזה התלבטות. אבל אולי השאלה היא לא רק מה נכון, אלא איך הידיעה שלכם מגיעה.
יש כוחות שאנחנו מכירים כשלנו. ויש כאלה שמופיעים רק ליד אנשים מסוימים, או במקומות מסוימים. פתאום אנחנו ממהרים, או נלחצים, או מלאי אנרגיה שלא הייתה שם רגע קודם. מה קורה כשכוח שלא שייך לכם עובר דרככם, ואתם חושבים שהוא שלכם?
לפעמים אנחנו רוצים משהו מאוד, ובכל זאת שום דבר לא מתקדם. ואז אנחנו דוחפים יותר, חושבים יותר, מנסים לגרום לזה לקרות. אבל אולי רצון ותנועה הם לא אותו דבר. יש רגעים שבהם האנרגיה שלנו מוכנה לנוע, ורגעים שבהם היא עדיין לא שם. ללמוד לזהות את ההבדל הזה משנה את כל הדרך שבה אנחנו פועלים.
לכל אחד מאיתנו יש דרך אחרת שבה התנועה הזאת עובדת. המפה האישית עוזרת לראות איך היא פועלת אצלכם: מה מניע אתכם, איך אתם יודעים מה נכון לכם, איפה אתם מושפעים יותר מהסביבה, ומה מחזיר אתכם אל המצפן שלכם. היא נוצרת לפי תאריך, שעה ומקום לידה, ומבוססת על גוף הידע של העיצוב האנושי.
למפה שליאני נטע גולן. יותר מעשרים שנה אני מלווה אנשים ולומדת את הדרך שבה אנחנו פועלים, מרגישים, בוחרים ונעים בתוך החיים. באיזשהו שלב הבנתי שהידע עצמו אינו המטרה. המטרה היא הרגע שבו אדם קולט משהו על עצמו. שהלחץ שהוא מרגיש אולי לא באמת שלו. שהקצב שלו לא חייב להיות הקצב של מי שעומד מולו. שיש דרך מסוימת שבה הוא יודע, מגיב ונע בתוך החיים.
בשביל הרגעים האלה נולד הכל בתדר.
קריאת מפה, וליווי סביב מה שהחיים מביאים עכשיו. מערכת יחסים, גל רגשי, החלטה שלא מתבהרת, או פרידה.
לפרטים ←